לאחר שסקרנו בחלק א', את תכולת חלב הפרה לעומת חלב סויה ואת ההבדל בין הרגישויות השונות לחלב, נדבר כעת על האפקט האינסולינמי של חלב.

סביר להניח שכולכם שמעתם על מדד שנקרא אינדקס גליקמי (Glycemic Index). זהו מדד לעליית רמת הגלוקוז בדם בעקבות אכילת מזון, ובעיקר פחמימות. המדד נע בין 0-100, כאשר גלוקוז טהור ולחם לבן, קיבלו את המדד הגבוה ביותר (100) ושאר המזונות מושווים אליהם.

 

זהו מדד חדש יחסית, שמראה לנו כמה אינסולין מופרש לזרם הדם בעקבות אכילת מזון מסוים.

 

או במילים אחרות, עד כמה המזון הוא אינסולינוטרופי (Insulinotrophic)- גורם להפרשת אינסולין. המדד הזה יצא לאור בעקבות העובדה, שדווקא רמת האינסולין בדם (ולא רמת הגלוקוז) היא זו שמשפיעה בסופו של דבר, על התפתחות סינדרום שנקרא "עמידות לאינסולין" ובעקבותיו מחלות כמו סוכרת סוג 2.

 

מזונות שיעלו את רמת האינסולין בצורה חדה בדם, עלולים בסופו של דבר (לאחר צריכה מרובה וקבועה שלהם) לגרום לסינדרום העמידות לאינסולין ולהתפתחות מחלת הסוכרת מסוג 2.

גם האינדקס האינסולינמי נע בין 0-100.

להרחבה על ההורמון אינסולין לחץ על הלינק הבא: לינק למאמר על אינסולין.

 

מכיוון שעליה ברמת הגלוקוז בדם גוררת בעקבותיה באופן טבעי גם עליה ברמת האינסולין בדם, נהוג לחשוב שמזון בעל אינדקס גליקמי גבוה, יהיה בעל אינדקס אינסולינמי גבוה.

 

 

האינדקס הגליקמי של חלב נע בין 20-35 (תלוי בסוגו ובתכולת השומן שבו) וזהו אינדקס גליקמי נמוך לכל הדעות.

אבל, האינדקס האינסולינמי של חלב נע בין 90-98, אחד הגבוהים ביותר שקיימים.

 

איך זה יכול להיות?

 

תופעה זו מעסיקה מאוד את הספרות המדעית ועדיין לא מוסברת לחלוטין, אבל כנראה שיש רכיבים נוספים בחלב, שהם לא פחמימות, והם אלו שגורמים לעליה החדה ברמת האינסולין לאחר צריכתו.

 

ייתכן שאחד מהרכיבים הוא חלבון מי-גבינה (Whey) שמצוי בחלב, וידוע בהשפעותיו על הפרשת אינסולין לזרם הדם. 

ייתכן שחלק מחומצות האמינו, ובעיקר לאוצין, אלאנין, ארג'ינין וגלוטמין, תורמות להפרשת אינסולין מוגברת.

במחקר מעניין שנעשה בשוודיה, נתנו למשתתפים ארוחה בעלת אינדקס גליקמי גבוה (לחם לבן+ספגטי). בפעם הראשונה הם אכלו את הארוחה ושתו מים, ובפעם אחרת הם אכלו את אותה ארוחה ושתו חלב. בעוד שהאינדקס הגליקמי לא השתנה בין 2 הארוחות, האינדקס האינסולינמי קפץ ב- 65%-300% לאחר שתיית החלב! (תלוי בכמות החלב שנצרכה).

 

מחקר נוסף שנעשה בדנמרק, בדק השפעת מתן 53 גרם חלבון ליום, לילדים בני 8. בקבוצה אחת, החלבון הגיע מבשר דל שומן ובקבוצה השניה החלבון הגיע מחלב. בסיום תקופת המחקר נבדקו רמות האינסולין בזרם הדם בצום, והעמידות לאינסולין.

 

בקבוצה שצרכה בשר, לא השתנו רמות האינסולין בצום והעמידות לאינסולין. גם תפקוד תאי b בלבלב (אלה שאחראים להפרשת האינסולין) עלה בקבוצת החלב ב-42% לעומת עליה של 26% בקרב אוכלי הבשר.

 

במחקר שלישי, בדקו השפעת 2 ארוחות על האינדקס הגליקמי והאינסולינמי של המשתתפים. ארוחה אחת היתה לחם לבן, הארוחה השניה היתה חלב ויוגורט. בעוד שהאינדקס הגליקמי של מוצרי החלב היה נמוך יותר מאשר של הלחם הלבן, לא נמצא כל שוני באינדקס האינסולינמי לאחר צריכת לחם לבן או חלב ויוגורט. האינדקס האינסולינמי בשניהם היה קרוב ל-100.

 

מחקר רביעי, משנת 2005, בדק האם קיים הבדל באפקט האינסולינמי והגליקמי של חלב רזה (Skimmed Milk) לעומת חלב מלא (Whole Milk) וגילה שאין קשר בין תכולת השומן שבחלב לבין האפקט הגליקמי או האינסולינמי שלהם. כנראה, שלשומן בחלב פרה אין "אפקט מעכב" לעליית רמת הגלוקוז והאינסולין בדם בעקבות שתיית החלב.

 

ממחקרים אלה עולה, שלחלב בפני עצמו יש את היכולת להקפיץ את רמות האינסולין בגוף שלנו, בדיוק כמו מזונות בעלי אינדקס גליקמי גבוה (כמו גלוקוז ולחם לבן).

 

יותר מזה, תמיד האמנו שמזון שמכיל חלבון ושומן, אמור להוריד את האינדקס הגליקמי של מזון שמכיל בעיקר פחמימה, ובעקבות הורדת האינדקס הגליקמי, להפחית את הפרשת האינסולין מהלבלב לזרם הדם. לא כך במקרה של חלב. לחלב יש נטיה להעלות את האינדקס האינסולינמי של הארוחה שאנחנו אוכלים. למשל, ארוחה שמכילה פחמימה + חלב, תהיה בעלת אינדקס אינסולינמי גבוה יותר מאשר ארוחה שמכילה רק פחמימה.

כל זאת במאמר הבא.

 

 

 

 

1. Elin M Östman et al. Inconsistency between glycemic and insulinemic responses to

regular and fermented milk products. American J of Clinical Nutrition. 2010.

 

2. H Liljeberg ElmstaÊhl and I BjoÈrck. Milk as a supplement to mixed meals may elevate

postprandial insulinaemia. European Journal of Clinical Nutrition. 2001.

 

3. C Hoppe et al. High intakes of milk, but not meat, increase s-insulin and insulin resistance in 8-year-old boys. European Journal of Clinical Nutrition. 2005.

 

4. Garrett Hoyt, Matthew S. Hickey and Loren Cordain. Dissociation of the glycaemic and

insulinaemic responses to whole and skimmed milk. British J of Nutrition. 2005.

 

5. Anssi H. Manninen. PROTEIN HYDROLYSATES IN SPORTS AND EXERCISE: A BRIEF REVIEW. Journal of Sports Science and Medicine. 2004.