לאורך עשרות השנים האחרונות, נחקר הקשר בין צריכת חלבון בדיאטה, לבין תפקוד הכליות, בקרב אנשים בריאים וחולים.  

במרכז המחלוקת, הושם דגש על הקשר בין צריכת חלבון גבוהה מההמלצות לבין התפתחות בעיה כלשהי בתפקוד הכליות.  

לאחרונה נחשפנו כולנו לסערה התקשורתית סביב השימוש באבקות חלבון והסכנות הכרוכות בכך, למשל הסיכון להרעה במצב הכליות בעקבות עודף צריכת חלבון.  

ההצהרות המרכזיות היו ש"יותר מדי חלבון גורם ללחץ (סטרס) על הכליות" (משום שהן צריכות לסנן את עודף החנקן החוצה בשתן), ו"הדבר עלול להביא לפגיעה מתמשכת ביכולת סינון הכליה ולגרום בסופו של דבר לבעיה כלייתית כלשהי".  

האומנם?

מאמר זה נכתב לאחר סקירה מעמיקה ונרחבת אודות מחקרים שנערכו בשנים האחרונות, הן בקרב אנשים חולים (למשל במחלת כליות כרונית- Chronic Kidney Disease), הן באנשים בריאים שאינם עוסקים בפעילות גופנית, וכמובן, גם בקרב אנשים מתאמנים וספורטאים.  

במקום להתבסס על שמועות ואמירות תקשורתיות כאלה ואחרות, החלטתי לצאת ולבדוק בעצמי מה אומרת הספרות המחקרית המובילה בעולם.  

אני מקווה שהמאמר הנוכחי יעלה את השאלות הנכונות ויספק לכם תשובות מהימנות שמבוססות כמובן על מחקרים שבוצעו בנושא.    

בואו נצא לדרך....

אז למי שעדיין לא יודע, כל ההמלצות לאוכלוסיה, בנוגע לצריכת נוטריאנט (מרכיב מזון) כלשהו (פחמימות, חלבון, שומן, ויטמינים, מינרלים), נקראות DRI (Dietary Reference Intakes), ובעבר נקראו גם RDA (Recommended Daily Allowance).  

המלצות אלה מתייחסות לכלל האוכלוסיה, ללא הבדלי גזע דת ומין, וכמובן גם ללא הבדל בביצוע פעילות גופנית כזו או אחרת.

ההמלצה לצריכת חלבון עפ"י ה-RDA לאוכלוסיה הבוגרת, עומדת על 0.8 גרם חלבון לכל ק"ג משקל גוף, ליום.  לדוגמא: לאדם במשקל ממוצע של 75 ק"ג, מספיק לצרוך 60 גרם חלבון ליום, על מנת לקיים אורח חיים בריא.  רק כדי לסבר את האוזן, ביום בו החלטתם לעשות "על האש" ואכלתם 200 גרם חזה עוף או בשר, צרכתם את כל כמות החלבון הדרושה לכם לקיומכם באותו היום.   

איך הגיעו להמלצה הזו?

האמת שזה לא מסובך כל כך: לפני שנים רבות בוצעו ניסויים בבני אדם, בהם נתנו כמות X של חלבון בתזונה ועקבו אחר פירוקו בגוף והפרשת החנקן (חלק מתוצרי הפירוק של חלבון בגוף) בשתן ובצואה.  מכאן הגיעו למסקנות לגבי כמות החלבון הדרושה לאדם בגיל מסוים (אדם שאינו פעיל) לצורך קיום התהליכים ההכרחיים בגוף.

   
אולם, כבר ב- 1992 הוציאה ועדה בארה"ב (Food and Nutrition Board, Institute of Medicine) מסמך הקובע שלמרות שאין עדויות מחקריות התומכות בצריכת חלבון בטווח העליון הגבוה, עדיין צריך להיות טווח כלשהו לצריכת חלבון יומית בקרב האוכלוסיה, והטווח עומד על כך ש- 10%-35% מסך הקלוריות היומי של אדם יגיע מצריכת חלבון (או אבקות חלבון).  טווח זה מאפשר לאדם לצרוך יותר חלבון מהמלצות ה-RDA, והוא יתחשב גם באופי הפעילות של אותו אדם. 

כדי לבדוק מהי צריכת החלבון המומלצת לאנשים שעוסקים בפעילות גופנית יומיומית, או אפילו 3-5 ימים בשבוע, אנחנו צריכים לפנות לגופים המקצועיים בעולם שעוסקים בשאלות האלה ולא להסתמך על ההמלצות הכלליות המופיעות ב-RDA.  

שני גופים גדולים בעולם, (ומקצועיים ללא צל של ספק) העוסקים בשאלות הללו בכל רגע נתון,  

הם ה- American College of Sports Medicine (ACSM)

וה- International Society of Sports Nutrition (ISSN).   

כיאה לכל גוף גדול ורציני, ה-ACSM וה-ISSN מפרסמים ניירות עמדה (Position Papers) בנוגע לצריכת חלבון מומלצת לאנשים העוסקים בפעילות גופנית.  ניירות עמדה אלה, נכתבים על ידי מיטב החוקרים העוסקים בביצוע מחקרים והבעת דעה מקצועית לגבי סוגיות בעולם תזונת הספורט.  

באחד מניירות העמדה האחרונים שפורסמו בקרב הקהילה המחקרית, , כתובים 7 עמדות הנוגעות בצריכת חלבון בקרב אנשים העוסקים בפעילות גופנית.  נייר העמדה הזה פורסם בשנת 2007 במגזין Journal of the International Society of Sports Nutrition.

כעת 7 העמדות מובאות בפניכם (שימו לב בעיקר לשלוש הראשונות):

1. מגוון רחב של מחקרים תומך בדעה שאנשים העוסקים בפעילות גופנית רגילה ויומיומית זקוקים לכמות חלבון גבוהה מאנשים שאינם עוסקים כלל בפעילות גופנית.
2. צריכת חלבון של 1.4-2.0 גרם חלבון לכל ק"ג משקל גוף בקרב אנשים פעילים, לא רק שבטוחה לחלוטין אלא עשויה אף לשפר את הסתגלות הגוף לאימונים.
3. כמות החלבון שצוינה, כל עוד נערכת במשטר תזונה מתאים ונכון, אינה פוגעת בכליות או בצפיפות העצם, בקרב אנשים בריאים ופעילים גופנית.  
4. עדיף לצרוך את כמויות החלבון ממגוון רחב של מזונות בדיאטה כדי לוודא שאיכות החלבון תהיה מתאימה לאנשים העוסקים בפעילות גופנית.  
5. סוגי חלבון שונים משפיעים באופן שונה על זמינות חומצות אמינו מסוימות. העליונות של חלבון כזה או אחר על פני השני במקרה של שיפור התאוששות והסתגלות הגוף לשגרת האימונים, מוכחת במחקרים.  
6. תזמון מתאים של צריכת חלבון עשוי להשפיע על התאוששות מיטבית מהאימון, הסתגלות מערכת החיסון לאימונים, וגדילה או שמירה על מסת השריר בגוף.  
7. תחת תנאים מסוימים, צריכת חומצות אמינו מסוג BCAA עשויה לשפר ביצועים באימון ולשפר את ההתאוששות ממנו. 

אם כך, נוכחנו לדעת שצריכת חלבון אפילו פי 2.5 מהמלצות ה-RDA בטוחה לשימוש ועשויה לסייע לאלה הזקוקים לכך.  

אבל עדיין לא השתכנענו לחלוטין ואנחנו רוצים לבדוק באופן ספציפי מה קורה לכליות כאשר צורכים כמות חלבון גבוהה.

במשך כמעט 100 שנה, נחקר הקשר הפיזיולוגי בין צריכת החלבון בדיאטה לבין תפקוד הכליות.  

הראשונים שהחלו לשים לב לקשר הזה היו צמד חוקרים בשנת 1923 שגילו שצריכת חלבון מוגברת גורמת להפרשה מוגברת של שתנן (Urea) דרך הכליה.  מאוחר יותר, גילו במחקרים שגם רמת הקריאטינין (תוצר פירוק של קריאטין) וגם זרימת הדם בכליות, עולים בעקבות צריכת חלבון מוגברת.  

מחקרים מאוחרים יותר הגיעו למסקנה שצריכת חלבון גבוהה (באופן חד פעמי וגם לאורך זמן) משפיעה על קצב סינון הכליה (Glomerular Filtration Rate (GFR.

מהו קצב סינון הכליה (GFR)?

קצב הסינון הכליה, נקבע לפי כמות הדם שעוברת סינון בכליות במשך דקה אחת והוא המדד המדויק ביותר לתפקודי הכליות. מכיוון שמדד זה קשה לחישוב, נעשה שימוש בערך משוער (eGFR), הניתן לחישוב בנוסחא פשוטה בהתבסס על רמת הקריאטינין בדם, מין הנבדק וגילו.

הבדיקה מסייעת בגילוי מוקדם של מחלות כליה. גילוי מחלות כליה בשלבים המוקדמים יכול לסייע במניעת הידרדרות התפקוד הכלייתי. חישוב eGFR מתבצע דרך קבע יחד עם כל בדיקה של רמת הקריאטינין בדם. בדיקת eGFR אמינה יותר מבדיקת קריאטינין בזיהוי נזק לכליות בשלבים הראשונים.

ידוע שיכולת סינון הכליה יורדת באופן חד משמעי כאשר אדם חולה במחלת כליה, ולכן החשש היה שצריכת חלבון מוגברת תוביל לירידה ביכולת סינון הכליה ומכך להתפתחות מחלה כלייתית.

מחקרים שבוצעו בקרב חולים במחלת כליה כרונית (CKD) הצביעו באופן חד-משמעי שצריכת חלבון גבוהה גורמת להתדרדרות במצב הכליה ועלולה להביאם למצב קריטי של אי-ספיקת כליות.  לעומת זאת, הגבלה בצריכת החלבון בקרב אותם חולים עלולה לסייע להם ולשמר את הכליה שלהם מפני התדרדרות נוספת.   

אך האם כך הדבר אצל אנשים בריאים?

נכון להיום, מחקרים שבדקו מה קורה לכליה בעת צריכת חלבון גבוהה בקרב אנשים בריאים, לא הצליחו לבסס את הטענה שצריכת החלבון הגבוהה גורמת להתפתחות מחלה כלייתית כלשהי.  

נכון שבעקבות העליה בצריכת החלבון עולה גם "קצב העבודה" של הכליה, כלומר היא "עסוקה" יותר בפינוי החנקן העודף, אך מרבית החוקרים מדברים על כך ש"העלייה בקצב העבודה של הכליה הוא מנגנון הסתגלותי של הגוף ואין קשר להתפתחות בעיה כלייתית כלשהי".  

יתרה מכך, בואו ניקח מצב טבעי אחר שבו עולה קצב סינון הכליה (ה-GFR) ללא תלות בצריכת חלבון גבוהה.  למצב כזה קוראים הריון.  

כן, בהריון עולה קצב סינון הכליה אפילו ב-65% בקרב נשים בריאות.  עם זאת לא הוכח כל קשר להתפתחות בעיה כלייתית כלשהי אצל אותן נשים לאחר ההריון.  

גם ספורטאים, ובעיקר אלו העוסקים במקצועות הכוח, מגיעים לעתים לצריכת חלבון גבוהה יותר מאשר 2 גרם חלבון לכל ק"ג משקל גוף.  גם אצלם, לא הוכחה פגיעה כלייתית כלשהי בעקבות צריכת החלבון המוגברת. 

עם איזו מסקנה אנחנו יוצאים בסופו של דבר מסקירת המחקרים?

למרות שצריכת חלבון מוגברת נותרת בגדר דבר מסוכן בקרב אנשים עם בעיה כלייתית כלשהי (CKD למשל), והיא עלולה לגרום להתדרדרות במצבם הכלייתי, עדיין לא הוכח הקשר בין צריכת חלבון גבוהה להתפתחות בעיה כלייתית בקרב אנשים בריאים.  

יתרה מכך, נוכחנו לדעת שהגופים המקצועיים בעולם שעוסקים בתזונה בעת פעילות גופנית (ה-ACSM וה-ISSN) ממליצים על צריכת חלבון גבוהה פי 2.5 מהמלצת ה-RDA, כל זאת ללא תוספת סיכון מבחינה בריאותית.  

כמובן שאנחנו צריכים תמיד לבחון האם האדם באמת זקוק לצריכת חלבון כזו או אחרת, אבל בכל הנוגע לבטיחות החלבון, כנראה שאין סיבה ממשית לדאגה.  

לכן, המונח השגור בפי כולם, ש"צריכת חלבון גבוהה גורמת ללחץ (סטרס) על הכליה ועלול לפגוע בתפקוד התקין של הכליה" אינו נתמך במחקרים באנשים בריאים, והוא שגוי לחלוטין.

1. לגוף יש יכולת להסתגל לשינויים בקצב סינון הכליות ולהתאים את פעילות הכליה לצריכת חלבון מוגברת.    

2. צריכת חלבון של 1.4-2 גרם לכל ק"ג משקל גוף, מומלצת ע"י הגופים המקצועיים המובילים בעולם לתזונת ספורט (ACSM ו-ISSN), היא בטוחה לחלוטין עפ"י מחקרים, ותישאר כך עד שיוכח אחרת.

3. אנשים הסובלים ממחלות כליה, או ממחלות שונות (יתר לחץ דם, סוכרת) העלולות להשפיע על תפקוד הכליה, מוטב שיזהרו בצריכת החלבון שלהם ויתייעצו עם גורם רפואי מוסמך לאיזון כמות החלבון בדיאטה שלהם.  

כותב - גל ציון-פור - תזונאי B.SC- יועץ תזונה ברשת ישראלבודי

עורך - גיל גרנות - מאמן ויועץ בריאות וכושר. מרצה בבית הספר למאמנים "שיאים" באוניברסיטת ת"א בנושא תוספי תזונה. ומייסד רשת ישראלבודי.

סימוכין
1. Institute of Medicine of the National Academies: Dietary reference intakes for energy, carbohydrate, fiber, fat, fatty acids, cholesterol,protein, and amino acids (macronutrients). Washington DC , National Academies Press; 2002.

2. Tarnopolsky M: Protein requirements for endurance athletes. Nutrition 2004, 20(7-8):662-668.

3. Rand WM, Pellett PL, Young VR: Meta-analysis of nitrogen balance studies for estimating protein requirements in healthy adults. Am J Clin Nutr 2003, 77(1):109-127.    

4. B. Campbell et al.  International Society of Sports Nutrition position stand: protein
and exercise.  Journal of the International Society of Sports Nutrition 2007.

5. Martin WF, Armstrong LE, Rodriguez NR: Dietary protein intake and renal function. Nutr Metab (Lond) 2005, 2:25.

6. Pecoits-Filho R: Dietary protein intake and kidney disease in Western diet. Contrib Nephrol 2007, 155:102-112.

7. Rodriguez NR, Vislocky LM, Gaine PC: Dietary protein, endurance exercise, and human skeletal-muscle protein turnover.  Curr Opin Clin Nutr Metab Care 2007, 10(1):40-45.

8. Metges CC, Barth CA: Metabolic consequences of a high dietary-protein intake in adulthood: assessment of the available evidence. J Nutr 2000.

9. Calderon JL, Zadshir A, Norris K: A survey of kidney disease and risk-factor information on the World Wide Web.  MedGenMed 2004.

10. Conrad KP: Mechanisms of renal vasodilation and hyperfiltration during pregnancy. J Soc Gynecol Investig 2004.  

11. Brinkworth GD, Noakes M, Keogh JB, Luscombe ND, Wittert GA, Clifton PM: Long-term effects of a high-protein, low-carbohydrate diet on weight control and cardiovascular risk markers in obese hyperinsulinemic subjects. Int J Obes Relat Metab Disord 2004.

12. Levey AS et al.  National Kidney Foundation: practice guidelines for chronic kidney disease: evaluation,classification, and stratification. Ann Intern Med 2003.

13. Palmer BF: Disturbances in renal autoregulation and the susceptibility to hypertension-induced chronic kidney disease.  Am J Med Sci 2004.