1. גלוקגון (Glucagon) – ההורמון הנגדי לאינסולין. גלוקגון מופרש גם הוא מהלבלב, אך מתאי a ולא מתאי b (מהם מופרש האינסולין). גלוקגון הוא הורמון קטבולי, אחד הראשונים שמופרשים בעקבות ירידה ברמת הגלוקוז בדם. תפקידו למנוע היפוגליקמיה (רמה נמוכה של הגלוקוז בדם). אתר המטרה המרכזי לגלוקגון הוא הכבד, שם ההורמון מעודד יצירת גלוקוז מפירוק גליקוגן או מחומצות שומן/חומצות אמינו. לאחר צום של לילה, כ- 75% מן הגלוקוז בדם מקורו ממאגרי גליקוגן והשאר מחומצות שומן או חומצות אמינו.
גם חומצות אמינו הן גירוי להפרשת גלוקגון. מנגנון בקרה זה, תפקידו למנוע ירידה ברמת הסוכר שעלולה להתפתח לאחר ארוחה עתירת חלבונים,דלת פחמימות.
לדוגמא: כאשר אדם אוכל רק חלבונים בארוחה, יופרש ההורמון אינסולין בעקבות רמה גבוהה של חומצות אמינו בדם, זאת על מנת להכניסן לתוך תא השריר. מנגד, יופרש גם גלוקגון על מנת ליצור גלוקוז, וכדי למנוע מצב של ירידה חדה ברמת הגלוקוז בזרם הדם.
לסיכום: גלוקגון מופרש במצבים בהם מתחילה לרדת רמת הגלוקוז, למשל במהלך שנת הלילה, במהלך פעילות גופנית, או במהלך צום. גלוקגון יופרש גם בעקבות אכילת ארוחה עשירה בחלבון ודלה בפחמימה.
2. אדרנלין (אפינפרין) – הורמון סטרס חזק, שמופרש מהשכבה החיצונית של בלוטת האדרנל (יותרת הכליה) בעיקר בעקבות פעילות גופנית וקצת בעקבות סטרס פסיכולוגי כמו תחושת פחד, התרגשות וכדומה. אגב, החומר שיופרש באופן מיידי בעקבות תחושה חזקה מאוד של פחד או התרגשות, זה שידחוף אותנו קדימה תוך שניות בודדות, הוא נוראדרנלין – בן משפחה של אדרנלין שפועל ישירות במערכת העצבים המרכזית. נוראדרנלין אינו מוגדר כהורמון קלאסי אלא כנוירוטרנסימטור מכיוון שפעולותיו מתבצעות במערכת העצבים.
השפעותיו המרכזיות של האדרנלין שמופרש בעקבות מצב סטרס הן:
הגברת זרימת הדם לשרירים- ע"י הרחבה של כלי הדם באזור.
הגברת תפוקת הלב- ע"י הגברת קצב ועוצמת ההתכווצות.
הצרה של כלי דם במערכת העיכול ובכליות כדי להוריד את הפעילות שלהן ולחסוך באנרגיה.
הגברת פירוק הגליקוגן בשריר וירידה בקליטת הגלוקוז בשרירי השלד ß יותר גלוקוז בדם.
הגברת פירוק גליקוגן ויצירת גלוקוז בכבד ßכדי להביא לעליה בגלוקוז בדם.
פירוק שומנים בתאי השומן, כדי ליצור חומרי מוצא ליצירת גלוקוז.
מע' הנשימה- הרחבה של הברונכיות כדי לספק את רמת החמצן הגבוהה הדרושה.
אדרנלין הוא אחד ההורמונים העיקריים שמעכבים הפרשת אינסולין ומעוררים הפרשת גלוקגון.
3. קורטיזול – הורמון ששייך למשפחה שנקראת "גלוקו-קורטיקואידים". קורטיזול הוא הורמון סטרס חזק מאוד והוא מופרש במצבים קיצוניים יותר מאשר גלוקגון. בדומה לאדרנלין, גם הקורטיזול מופרש מבלוטת האדרנל (יותרת הכליה), אבל מהשכבה האמצעית שלה, בתגובה לכמה גירויים:
א. ציר היפותלמוס-היפופיזה-אדרנל: באמצעות הפרשת הורמון שנקרא ACTH .
ב. מחזוריות יומית: מחזור יומי קבוע של הפרשה. יש עליה משמעותית בשעות לפני העירות. במהלך היום יש קפיצות בהפרשה, כשלפני ארוחה יש עליה בהפרשת הקורטיזול (עליה קטנה לעומת לפנות בוקר). הקורטיזול גם מעורר רעב ויתכן כי הארוחה נובעת מהפרשתו.
ג. מצבי סטרס: ביניהם פעילות גופנית ממושכת, צום, תחושה פסיכולוגית של פחד.
לקורטיזול יש מגוון רחב של הפעות בגוף. הוא מעודד פירוק גליקוגן וחלבונים בשריר ובכבד, מעודד פירוק שומנים, מדכא את מערכת החיסון, גורם למאזן סידן שלילי דרך עיכוב ספיגתו במעי והגברת הפרשתו דרך הכליה (שתן), מגביר פירוק עצם, מגביר את התכווצות הלב ואת יצירת כדוריות הדם האדומות.
בדומה לאדרנלין, גם קורטיזול מדכא הפרשת אינסולין מהלבלב ומתנגד לפעולותיו. בנוסף, הוא מגביר את יצירת האדרנלין בבלוטת האדרנל.