המונחים "גורם מחמצן" ו- "רדיקלים חופשיים" מהווים כיום חלק מאוצר המילים של כל איש מקצוע העוסק בנושאי תזונה ופעילות גופנית.

תהליך החמצון מעסיק את עולם המדע כבר עשרות שנים ולאחרונה מקבלת השפעתו על האימון הגופני התייחסות רבה.

אז מהם אותם רדיקלים חופשיים ומי הם נוגדי החמצון הבאים לעזור כנגדם?

הייתכן כי פעילות גופנית קשורה אליהם?

והאם יש בסיס לצריכת תוספי ויטמינים ומינרלים על מנת להפחית את המצב החמצוני?

מי הם אותם גורמים מחמצנים?

תהליך חמצון הוא תהליך טבעי המתרחש בגוף האדם מדי יום.  תהליך זה מתאר מעבר של אלקטרונים (מולקולות קטנות) ממקום אחד למקום אחר, תוך כדי יצירת חומרים רעילים ("רדיקלים חופשיים") המסוכנים לגופנו.  חומרים אלה מובילים לפגיעה בתאי הגוף, רקמות ואיברים ובכך להתפתחות מחלות שונות כגון: סוכרת, מחלות לב וסרטן.

מנגד, לגוף האדם מנגנון הגנה מפני הרדיקלים החופשיים, מנגנון הגנה בדמות משפחת נוגדי החמצון (אנטי-אוקסידנטים) שהמאפיין העיקרי שלהם הוא היכולת לנטרל את הרדיקל החופשי שנוצר ולבלום את פעולתו המסוכנת.  

נוגדי החמצון נחלקים לשניים: נוגדי חמצון המיוצרים ע"י הגוף (כמו אנזימים שונים) ונוגדי חמצון חיצוניים שאנו מקבלים מהמזון (למשל חלק מהויטמינים והמינרלים).

בעולם המערבי, הנשלט ע"י התעשייה, קיימים גורמים סביבתיים רבים המגבירים את יצירת הרדיקלים החופשיים בגוף.  גורמים כמו קרינה, זיהום אוויר, עישון, חומרי הדברה, תזונה לא נכונה, כל אלו עלולים להוביל למצב של "עקה (סטרס) חמצונית", מצב בו מופר האיזון בין קצב יצרת הרדיקלים החופשיים לבין קצב הנטרול שלהם.

מחקרים מראים כי יש קשר הדוק בין חשיפה עודפת לרדיקלים חופשיים, להיווצרות עקה חמצונית ולהתפתחות של מחלות רבות ושונות, והמעמיקים שביננו יגלו באמצעות בדיקה מהירה במאגר המאמרים המדעיים שכמעט כל מחלה ניתן לקשר לגורמים אלו.

רדיקלים וספורט:

אחד המצבים הנפוצים ביותר ליצירת רדיקלים חופשיים בגופינו זה בעקבות תהליך הנשימה שלנו עם שאיפת החמצן. ככל שתהליך הנשימה גובר, כך גוברת צריכת החמצן ואיתה קצב יצירת הרדיקלים החופשיים. בזמן פעילות גופנית, במיוחד פעילות אירובית, קצב יצרת הרדיקלים החופשיים גוברת ומוסיפה לעלות ככל שמשך המאמץ ועוצמת המאמץ עולות. עם זאת, עלייה זו של הרדיקליים החופשיים לא תעלה על קיבולת מערך נוגדי החמצון במאמץ הנמוך מ- 50% מצריכת החמצן המירבית. במאמצים אנאירוביים ואימוני כוח פחות נצפה תהליך עקה חמצונית אך באימונים בהם מבוצעים תרגילים אקצנטריים, קונצנטרים עצימים, תרגילי ספרינטים והפוגות ניתן לראות עלייה ברדיקלים החופשיים עקב תהליכי דלקת מוגברים והצטברות גבוהה של חומצת חלב.

עם זאת האם זה נכון להשתמש בתוספי נוגדי חמצון? נוגד חמצון המצוי במזון הוא רכיב תזונתי חיוני לאדם ויש לצרוך אותו מהמזון, אך באיזה מינון?

תוספים תמיד יכילו מינון גבוה מהרגיל של רכיב מסויים ועולה השאלה שעדיין לא נמצאה לה התשובה, האם מינון גבוה מדי לא יזיק לנו? לרדיקל חופשי, הנוצר בגוף האדם, יש תפקידים נוספים מלבד להרוג אותנו וזה לאפשר תקשורת בין תאים מסוימים, במיוחד תאי מערכת החיסון ולכן אם ננטרל אותם באמצעות מינון גבוה של נוגדי חמצון בתוסף, תיאורטית אנו עלולים לפגוע בפעילות החיסונית שלנו. שמסתכלים לאורך שנים על עשרות מחקרים בהם ניסו לרפא מחלות באמצעות תיסוף בנוגדי חמצון, רואים שלרוב גרמו להחמרה במצב הרפואי וניסויים קליניים שלמים הופסקו באמצע. לפני שתחשבו שאכילה של שלושה סלטים ביום מסוכנת, אתם יכולים להיות רגועים מאחר והמינונים המצויים במזון לא גבוהים ולכן אין סכנה לחשיפה עודפת.

פעילות גופנית כנוגדת חמצון:

שבוחנים את הפעילות הגופנית לאורך זמן ולא כאימון בודד מגלים שהיא עצמה משמשת כמערכת אנטיאוקסידנטית, הנוגדת חמצון. המחקרים מראים כי לאורך תקופת אימונים, בעיקר אימוני אירובי, יש ירידה בסטרס החמצוני וזה אחד ההסברים כיצד אימון אירובי כרוני מאפשר עיכוב הזדקנות תאים וירידה בסיכון למחלות רבות. פעילות גופנית באופן טבעי מגבירה את היווצרות הרדיקלים החופשיים בגוף, אך במקביל מגרה עלייה ביעילותה של המערכת האנטי-אוקסידנטית הפנימית בגוף בתגובה לתוספת הייצור של רדיקלים אלו, כך שהמאזן של קצב הייצור של  רדיקלים ביחס לנטרולם, נוטה לטובת הנטרול שלהם. עם זאת, כאשר מסתכלים על אימון בודד, יש עלייה בתהליכי דלקת וייצור הרדיקליים וללא ביצוע תוכנית אימונים מסודרת לאורך זמן, אלא אקראית, של אימון "מתי שיוצא", תהליך ההסתגלות של הגוף בעקבות האימון הגופני לא מתרחש בצורה מיטבית ועלול להיווצר תהליך של סטרס חמצוני.

תהליך ההסתגלות והתייעלות הגוף מתרחש בתגובה לעלייה ברמות הרדיקלים החופשיים במהלך האימון, ולכן ייתכן כי ע"י מתן ריכוז גבוה של נוגדי חמצון, רמת הרדיקלים לא תעלה ולכן הגוף לא ישפר את יכולתו להתמודד עם רדיקלים חופשיים ולא תהיה יעילות מוגברת של מערך נוגדי החמצון ולכן אין לבטל את הרדיקלים החופשיים לחלוטין. מכאן מבינים שכמות מסוימת של רדיקלים חופשיים לאורך זמן, חשובה בהגנה על הגוף, מניעת מחלות ועבור הספורטאי חשוב במיוחד לבריאותו ולשיפור ביצועיו, ונטרולם עלול להעלות את הסיכון לתחלואה, פגיעה בהתאוששות ופירוק מסת השריר.

לסיכום לא ניתן כיום להמליץ על תוספי ויטמינים נוגדי חמצון. בעוד שמספר קטן של מחקרים מראים שיפור בביצועים בעקבות שימוש בתוספים אלו, מספר רב יותר מראה על פגיעה בביצועים והגברת תחלואה. למרות החשש לצרוך תוספי נוגדי חמצון המגיעים במינון נורא גבוה, לספורטאים ישנה דרישה מוגברת של ויטמינים ומינרלים בעקבות הצרכים האנרגטיים הגבוהים המלווים לאימון הגופני ויש להגביר את צריכת הפירות, ירקות ודגנים מלאים. כמו כן רצוי למתאמנים לשקול נטילת תוספי ויטמיני B, המשמשים כמסייעים בתהליכי הפקת האנרגיה לשריר ולא קשורים למערך נוגדי החמצון, ותוסף מגנזיום, הקשור בתהליך כיווץ השריר, הפקת האנרגיה בשריר והפחתת כאבים לאחר אימון.

אימון נעים.